בבוקר השבעה באוקטובר, תחת אש כבדה, יצאו שלושה לוחמים מגדוד 947 של כיפת ברזל למשימתם האחרונה. סרן סהר סעודיין, סמל נתיב קוצרו וסמל בנימין גבריאל יונה בחרו להמשיך בדרכם לחידוש מלאי המיירטים למרות האזהרות והסכנה המוחשית. בדרכם להגן על הבית, נתקלו השלושה במארב מחבלים בצומת רעים, שם נפלו בגבורה תוך שהם ממלאים את חובתם המוסרית למען ביטחון המדינה.

האנדרטה "כיפת השלושה", שנחנכה בסמוך לקיבוץ רעים, אינה אתר הנצחה סטנדרטי אלא יצירה המשלבת אמנות ומסר עמוק. במרכזה ניצב משגר סמלי ובו תא אחד מלא, המסמל את הנחישות והדבקות במטרה שאפיינה את הלוחמים. מאחורי המשגר ניצבים שלושה פרחים המייצגים את דמויותיהם של הנופלים, ומשרים על המבקרים במקום תחושה של יראת כבוד וחיבור רגשי עמוק.
תהליך הקמת האתר, שהובל על ידי יוסי הורוביץ ופורום ותיקי מערך ההגנה האווירית, כלל פיתוח נופי מרגש של נטיעות עצים ופרחי כלניות מקרמיקה. המקום משמש כיום כעוגן חינוכי וכמצפן עבור הדור הצעיר, כפי שמעידים המפקדים והמשפחות השותפים לכל צעד בהנצחה. כל פרח ואבן שנבחרו בקפידה נועדו להזכיר כי כחברה, איננו שוכחים את אלו שהקריבו את חייהם כדי להגן עלינו.



כיום האנדרטה היא מקום הצופה על נקודת הנפילה הנמצאת כ 180 מ' משם על כביש 234, מקום הנפילה מצויין ע"י תורן עם דגלים מתחתיו שלט זיכרון הנתמך ב -2 אוגיבים של כיפת ברזל. האנדרטה הפכה למוקד עלייה לרגל עבור יחידות צה"ל, סטודנטים ומשפחות המגיעים לשמוע את סיפור גבורת השלושה. המקום מארח טקסים ופעילויות הדרכה של קורסי פיקוד, ההופכים את הזכרון לחלק חי ונושם מהזהות המקצועית של המערך. המסר העולה מבין הספסלים ושלטי המידע הוא ברור: להמשיך הלאה בגב זקוף, תוך נשיאת לפיד ההמשכיות והזכרון שאינו מרפה.