טכנית ניתן לעשות את המסלול בצורה רגלית הכניסה היא חינמית ללא תשלום, רק צריך לקחת בחשבון שמדובר על מקום דיי גדול ולכן מומלץ בחום להשכיר רכבי גולף, אופניים של חברת טריפו או לעלות על הרכבת הננסית שכאן. בהשכרת רכבי הגולף מקבלים מפה של המקום ובכך אפשר להתמצא ללא כל בעיה – יש כל מיני סוגי רכבים יש ל 4 או 6 אנשים ואין ספק שזאת אחלה דרך לראות את הפארק.
לפני שנפרט על שבע הטחנות חשוב להכיר את ההיסטוריה של המקום: עוד בימי הרומאים אשר בנו גשר לחציית הירקון (גשר שנהרס בימי הביניים), וכן סכר שמהווה את הבסיס לסכר הקיים היום. זמן השתרשותן של טחנות המים בארץ ישראל היה לאחר כיבושיו של אלכסנדר ינאי ועד לסוף ימי הורדוס. ניתן ללמוד כי בטחנות אלה כבר היו מכלים לגרעיני החיטה והשתמשו במוט לבלום ולווסת את תנועת הגלגל שהיה במים.
בתקופה זו נראה שהריחיים היו קטנות יותר והמים נפלו על הגלגל דרך מיגלש בלי שייבנו בנייני קבע מאבן מעל המתקן. החל מהמאה השנייה והשלישית חלה התפתחות ניכרת במספר הטחנות ובגודלן. תמורות אלו חלו בעזרת הסכרים שהעלו את ניצול מפלסי המים להגביר את כוחן של הטחנות ובעוד שיטות להגברת כח המים כמו :בריכת אגירה, טחנת ארובה וכדומה.
לפירוט לטכנולוגיות נוספות ראו בהרחבה בתיק התיעוד. מאחר שנהר הירקון היה הנחל השני בעוצמתו לאחר הנהר הירדן סביר להניח שרתמו את מימיו למפעל הטחנות כבר במאות השניה והשלישית לספירה, על פי הכתובים מהמאה העשירית: טחנות הירקון נחשבו הגדולות ביותר מהקיימות בארץ. אך שרידי המבנים שאנו רואים היום ומבנה הטחנה הדרומי ששוקם, הינם שרידים מהתקופה העות’מאנית כאשר אתר הטחנות היה חלק מכפר ג’רישה (גריסה) הסמוך לתל ג’רישה (תל נפוליאון).